“האדם-הוא תבנית נוף מולדתו” ,זהו ביטוי שגור ,עתיק  בשפה העיברית.

האומנם?

האם האדם הוא תבנית הנוף,או הנוף היא תבנית האדם? או שמא קיימת השפעה הדדית חוזרת?

בעבודותי, אני  תוהה  בעניין  זהות של אדם ומקום. האם קימת האצלה של תכונות  אנושיות לסביבה,או האם   הסביבה  היא זו שמשפיעה על החברה. האם הפרט מעצב את  המרחב האישי שלו?או המחרב מעצב את אישיות האדם? . כיצד משפיע היחס, המעורבות, המודעות העשיה, של הפרט על סביבת המחייה המיידית שלו?על ההתנהלות שלו במרחב המיידי?

בעניין זה אני מתבוננת  בסביבה,ומחפשת את  הזהות האנושית שבו. מתבוננת באדם ותוהה  היכן  באה אישיותו  הפנימית לידי ביטוי ,בתוך המרחב המיידי שבו הוא נע.

המצלמה,מסייעת לי לשמר רגעים מיוחדים,אותם רגעים  המאפיינים את התרבות שלנו,אותו  קשר ארוך ומתמשך  שנוצר  כשאדם מרגיש  שייך למקום,נינוח בסביבה הטבעית שלו.ואומר-שלי הוא.

העיבוד הדיגיטלי, שנעשה לאחר מכן  לתמונה,מאפשר לי לחדד את השאלה,לשאול האומנם?

מהי אותה שייכות? מתי מקום הופך שייך לאדם ?לחברה? מתי מקום יש לו זהות אישית לאדם? מתי אדם יש לו זהות מקומית?

4 סדרות התמונות המצורפות,צולמו במרחבים שונים כאשר כל אחד מהם טומן בחובו  הפרעה .

ירושלים,עוסק בחלקה האורטודוקסי של העיר,כאשר רוכבי האופנים  העכשויים ,מפירים בו את השלווה.

Street skaters , צולם ברחבת  התרבות המרכזית של העיר תל אביב,אשר גולשי הסקייט בורד התוססים חדרו אליה,ונתנו לה גוון חדש של חיות.

טוקיו, סדרת תמונות שעוסקת באנשים ישנים,ברכבות המהירות ביותר בעולם.

Un_Space  עוסק בחלום אישי,חלום של מקום שהוא צירוף בלתי אפשרי של קטעי זיכרונות,ממסעותי בעולם.

אביב אורלי

2007