ישראלית ביפן
מיסמך דקומנטרי סוביקטיבי נקודת מבט של טיילת ישראלית ביפן.
סדרת תמונות שצילמתי בנסיעתי הראשונה ליפן.
אני נוסעת הרבה בעולם,ומתמקדת בצילום חוויות אישיות דרך האנשת צילומי טבע.
במובן זה יפן היתה והינה עבורי חוויה שונה ועמוקה מאוד.
הפער העצום בין ישראל ,שאנשיה חמים רועשים ועליזים
עם היפנים הקרים השקטים והדוממים,הותיר בי רושם חזק.
ביקורי ביפן נימשך רק 3 שבועות.
במשך הזמן למדתי לקבל את המשמעות הנוקשה של הסדר הארגון והמשמעת האישית הגבוהה.
למדתי לתקשר עם המקומיים בדרכם שלהם וליהנות מנכסי התרבות העצומים,הגלויים לעין כל.
בחרתי להציג כאן תחושות אלו ב 2 קבוצות של תמונות אשר להבנתי מאירות מצב קיים.
קבוצה אשר צולמה ברכבות המהירות החדשניות,וקבוצה שצולמה במקדשים העתיקים.
בניגוד לחוויה היומיומית האישית שלי, שבה ההווה הישראלי הוא מקום רווי אנרגיות ואילו המקומות הקדושים הם שקטים ורגועים,נתקלתי ביפן בתופעה הפוכה.
היפנים שעבורם הרכבת המהירה היא פתרון לחיי קידמה ,כאשר לוח הזמנים שלה מכתיב את סדר היום הנוכחי ,היא בעיני סמל לאימוץ של ערכי חדשנות ועולם מערבי.
התמונות שצולמו ברכבות מתרכזות בחווית הסדר והארגון המופתי מלוות בתופעה שאינני יודעת כיצד לפרש אותה- שינה ברכבות- האם זו מנוחה סתמית,ניצול זמן נסיעה,או בריחה ממציאות יומיומית שוחקת?
וקבוצה שניה שצולמה במקומות קדושים רוויי מסורת ערכים ובעלי עושר תרבותי ואמנותי בלתי ניתפש,בהם היפני מרגיש משוחרר מאושר ומחובר יותר לעצמו.
השילוב המדהים של מסורת עתיקה ועמוקה עם אימוץ חדשנות וערכים מערביים כפטישיזם הקסים אותי.
מבחינתי,ביקור ראשוני זה,היה רק ההתחלה,להתוודעות עם עולם חדש.
אורלי אביב
2006
