סדרה של 10 תמונות אשר צולמו במוזיאון אסירי המחתרות בירושלים. הסדרה צולמה בצבעי ספיה ומודפסת על בדי שיפון שקופים.
תמונות 1-3 המדמות את בית כלא אסירי המחתרות במגרש הרוסים בירושלים..
תמונות 4-6 המדמות את לוחמי המחתרת ,ברזני ופינשטיין.
תמונות 7-9 המדמות את לוחמות המחתרת.
תמונה 10 המדמה את מדינת ישראל.
הסדרה עוסקת בהתאבדות של ברזני ופינשטיין לוחמי המחתרות,בתקופת שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל.
3 ארגונים אידיאולוגים פעלו באותה עת, לשחרור הארץ ומטרתם הקמת מדינה עצמאית.כל ארגון נקט בגישה שונה ופעילותם הביאה לשסע עמוק ביישוב היהודי.
ברזני ופינשטיין היו 2 לוחמים צעירים מהאצל ומהלחי אשר ניתפשו ע”י הבריטים והועמדו למשפט. למרות לחץ חזק של מנהיגי הארגון והיישוב,ויתרו השנים על הגנה משפטית כלשהיא,בטענה שלבריטים אין סמכות שיפוט בארץ ישראל. השנים נידונו למוות בתליה.ברזני ופינשטיין תכננו להתאבד על מנת למנוע את ההשפלה שבביצוע גזר הדין עי הבריטים . חבריהם לארגון,הגניבו חומרי נשק לתא המבודד והם פוצצו את עצמם ,לפני ביצוע גזר הדין.
בליל ירח ביקרתי במוזיאון שהיה מרכז הפעילות השלטונית של הבריטים בארץ ישראל.ההליכה בין החומות,ותאי המעצר, עוררו בי זיכרונות מסיפורי ילדות ששמעתי מאמי.
ניסיתי להבין כיצד 2 בחורים צעירים ,שלחמו למען החופש והחרות יכלו לקבל החלטה כל כך קשה של התאבדות.
כיצד הם הצליחו לשכנע את חבריהם למחתרת, לסייע להם לבצע את ההחלטה?
איך הם הצליחו לשמור על סוד ,כשכל עיני השומרים נעוצות בהם בתא הצינוק הצר ?
על מה הם חשבו לפני מותם? על עצמם? מישפחה? חברים? אהובות ?
איך היו הדקות האחרונות של החופש לפני תפישתם? ומה היה קורה אם היו בלתי נראיים ?
עמדתי ברחבה,נשענת על חומות הכלא,חשה בעורי את הסלע הקשה והקר,סוגר עלי כצינוק ,מחזיר אותי אחורה בזמן,כאילו הייתי צופה בלתי נראיית,חסרת אונים , בטרגדיה נוראית.
צילמתי את חומות הכלא הסוגרות עלי.
צילמתי 2 אנשים משוחחים ,נישענים על החומה המוארת באור ירח. מדמיינת את ברזני ופינשטיין בעודם חושבים משוחחים מחליטים,כיצד לנהל את המוות הקרב.
צילמתי 2 נשים,חוצות את הרחבה,ממהרות מאוד. חשבתי על התפקיד הכפול שלקחו על עצמן לוחמות המחתרת.להיות לוחמות קרות רוח ונשים חמות הבונות את המשכיות הבית היהודי בארץ ישראל.
צילמתי 9 תמונות ועזבתי.
אבל משהוא היה חסר,לא יכולתי להתנתק.
ההתאבדות היתה לשם מטרה,אמונה,חזון,שבא על מקומו שנה לאחר מכן.
ישראל היתה למדינה עצמאית.
הבלתי אפשרי התממש.
ישראל המתמודדת עם מזרח ומערב ולמרות חלוקי הדיעות העמוקים , בנחישות ובתקווה הגיעה להישגים.
צילמתי את השנדליר,הזוהרת,חלקה שלמה חלקה חצויה,גבוה מעל החומה,משרה אור על ספור הגבורה.
אורלי אביב
2005
