אורלי אביב שייכת לזן “הצלם התייר” שנוסע בין עולמות, תרבויות ובעיקר נופים שונים ולוכד רגעים שמכנסים יחדיו תכונות וערכים, אמונות וגישות הנעים מהאובייקטיבי אל הסובייקטיבי וחוזר חלילה. עיון בגוף עבודותיה המצטבר חושף בפני המתבונן שאלות בדבר היסטוריה ומטאפיזיקה, מקום וטרנסצנדנציה, אמונה וחיים או אמונה ומוות. אביב משוטטת בנופים קרובים ורחוקים תוך שאיפה להנציח מפגשים וזיקות אפשריות בין הקונקרטי והנשגב. ככל שמתבוננים בסדרות עבודותיה הולך ומתברר אקט הצילום כאקט של אמונה, אמונה כי הטבע אינו טוב, יפה או מוסרי כשלעצמו. רק אנחנו יכולים להאציל עליו תכונות וערכים, ואלה משתנים על פי הנסיון, החינוך, התרבות ונטיות הלב.
לתערוכה “אקט של אמונה” מציעה אביב 3 סדרות: “בלתי-נראה”; “פולחן” ו “בדידות”.
הסדרה “בלתי-נראה” כוללת רצף צילומים בחצר “מוזיאון אסירי המחתרות בירושלים” לשעבר מרכז שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל ובית כלא לאסירי מחתרת אשר פעלו להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. בשנת 1948 ,פוצצו את עצמם 2 אסירים בצינוק, שעות ספורות לפני ביצוע פסק דין בריטי להעלותם לגרדום. הסדרה צולמה בחצר בית הסוהר. רצף הצילומים מתחקה אחר שיטוט דמויות ומשחקי אור וצל בחצר עד שבאחד הרגעים, הדמויות כמו נבלעות בחומת הקיר כשהן מותירות במקום מעין רוח רפאים של דמותן, כאילו נגאלו מסופם המר.
בסדרה “פולחן” ארבעה דימויים מבוססים על זוג סלעים המתגבהים מן האדמה אל עבר השמיים ונדמים כמקום פולחן אליו חוזרים המאמינים בכל אחת מעונות השנה. אביב מיחסת לשני לוחות האבן משמעות כפולה,האחת העתיקה היהודית שני לוחות הברית שנמסרו מאלהים למשה, ונופצו על ידו,והשניה מגדלי הסחר בניו יורק , סמל האומה האמריקאית. ניפוצם של אלו ואלו הביא לשינוי מוסרי מהותי בהיסטוריה.
הסדרה השלישית “בדידות” עוסקת בדימויים של קדושה מול דימויים של הרס חורבן שכול מוות ובדידות “.
2006
